כיצד להתמודד עם לקויות הלמידה של ילדכם 

כיצד להתמודד עם לקויות הלמידה של ילדכם

"אני יושב בכיתה ופתאום אני מרגיש שאני בכלל לא בכיתה. אני לא מצליח להעתיק מהלוח את מה שהמורה כותבת. כשצריך לתת תשובה על שאלה והיא פונה אליי, אין לי מושג מאיפה להתחיל לתת תשובה, אז אני מוריד את הראש אבל היא אומרת לי להסתכל לה בעיניים... ואני מתבייש, אז איך אני אמור להסתכל לה בעיניים?? כשהיא מבקשת מכל אחד לקרוא קטע קריאה, אני לא מסתדר. זה ממש ממש קשה לי. לפעמים היא אומרת לי לקרוא שוב אם לא הצלחתי ולפעמים היא פשוט לא מנסה ומדלגת עליי. גם זה שהיא פשוט מדלגת עליי קשה לי כי לפעמים נדמה לי שהיא פשוט מוותרת לי ומוותרת עליי ... ואני כן רוצה להראות לה שאני יכול, שאני יודע. אני פשוט לא יודע איך".
____________
הקטע הנ"ל הינו דוגמה לחוויית כישלון אחת, מיני רבות, שילדים עם לקויות למידה חווים בכיתת הלימוד.
מטרת המאמר הינה לאפשר לכם ההורים, להיכנס לזמן קצר "לנעלי ילדכם". לחוות ולהרגיש את מה שילדכם חש וכמובן, לתת לכם כלים שיעזרו לכם לעזור לו.

קצת רקע כללי: מהן בכלל לקויות למידה?
לקויות למידה נובעות מלקות נוירולוגית שבאה לידי ביטוי בקושי ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות. כבר מגיל הגן אפשר לזהות אם קיים קושי. למשל:

• בתחום השפה והחשיבה - אין עניין בסיפורים, יש קושי בזכירת שמות או צבעים, יש שימוש במילים כמו: זה..., נו... במקום להתבטא בצורה שוטפת.  
• בתחום הקשב והריכוז - פעילות יתר, הסחות דעת רבות, חוסר בהשלמת מטלות, ניתוק מהנעשה ועוד.
• בתחום החשבון - קושי בתפיסת כמויות, קושי בספירה, קושי ברישום הספרות ועוד.    
• בתחום החברתי - קושי ביצירת קשרים, קושי בהבנת מצבים חברתיים, קושי בעבודה קבוצתית, קושי בפיתרון בעיות ועוד. 

כמובן שעם השנים והכניסה לביה"ס, הדרישות עולות וכך בהתאמה עולה גם הקושי.
אצל ילדים עם לקות למידה יש פער משמעותי בין יכולת החשיבה (המילולית והלא מילולית) לעומת התוצאות/ההישגים שלהם במשימות לימודיות וחברתיות.
בנוסף, ילדים עם לקויות למידה סובלים מאוד מהסחות דעת. ובכיתת לימוד יש אינסוף הסחות דעת: רעש מבחוץ, נעלי העקב של המורה שמרעישות על הרצפה, עיפרון שמישהו מחדד, סרגל שנפל לרצפה, דברים שקורים מחוץ לכיתה ודרך החלון אפשר להציץ ולראות..... אינסוף הסחות דעת שמפריעות להם בכל רגע נתון להתרכז.
ילד ללא לקויות למידה יוכל לשמור על ריכוז למרות הסחות הדעת. הוא מסוגל למסך את אותם רעשים ולהישאר מפוקס וממוקד בדבר אחד (למשל, במורה שמדברת). ילד עם לקויות למידה (והרבה פעמים זה מגיע בליווי הפרעות קשב וריכוז) לא מסוגל להתמקד בדבר אחד ולכן בורח לכל הסחת דעת שיש. אם גם קשה לו אובייקטיבית עם החומר, קל וחומר שהוא לא יהיה בפוקוס. כעת, תארו לכם אינספור הסחות דעת ובכל רגע מחדש הוא צריך לחזור ולהיות ממוקד במה שנאמר בכיתה. זה מאוד קשה. מאוד!
אפשר לגמרי להבין אותו. לא?!

מה חווה ילדכם?
בושה, מתח, חרדה ותסכול. בכל יום מחדש ארבעת המילים הללו מלוות את ילדכם מצאת החמה ועד שקיעתה. קורה שהחברים של ילדכם, מורים ולעיתים גם אתם בעצמכם, משתמשים בצחוק ובציניות כשהילד לא מצליח, לא יכול או אפילו מהסס לנסות ולעשות משהו. הסיטואציות של צחוק ו/או ציניות אל מול ילדכם נצרבות בו בעוצמה רבה. אותו אדם שהשתמש בציניות או בלגלוג (אח, הורה, מורה, חבר) שוכח זאת תוך דקות ספורות. הילד שלכם הוא זה שסוחב את הצחוק, הציניות והלעג על גבו במשך היום.
אז רק תארו לעצמכם אם אתם הייתם צריכים בכל יום מחדש "לסחוב" איתכם את ארבעת הרגשות הללו על הגב? בושה, מתח, חרדה ותסכול. כל יום? כל היום?
זה מטען מאוד כבד.
והאם הבושה, המתח, החרדה והתסכול מקדמים את הילד שלכם? לא! הם לא. הם יוצרים בושה, מתח, חרדה ותסכול גדולים הרבה יותר. ואלו גורמים לילד שלכם לוותר. "להרים ידיים". נוצר דפוס של כישלון.
ילד שזו תחושתו לא ירצה להתמודד. לא ירצה לנסות ולתת תשובה כשהמורה שואלת משהו, גם אם הוא בטוח שהוא יודע אותה. ילד זה ישפיל מבטו מולכם או מול המורה, כשהוא לא יודע. כמו ילדים ממש צעירים, הוא קצת חושב שאם הוא משפיל מבטו ולא רואה את מי שמולו, מי שמולו אולי לא רואה אותו ולכן לא יכעס ולא יתאכזב ממנו.
תבינו, אלו הן חוויות של כישלון שנועצות את ילדכם עמוק עמוק אל תוך האדמה.

זה תפקידו של בית הספר לטפל בילד שלי... לא?!
אז זהו, שלא! 
ההורים היום עסוקים. עסוקים נורא. במרדף תמידי אחרי שעות שחסרות וזמן שצריך לנצל. לכן, בהרבה מקרים ההורים חושבים שמספיק ליידע את ביה"ס בבעיות שיש לילד ובכך, מבחינתם, הם התייחסו לבעיה. 
דבר זה שגוי מיסודו. ביה"ס אינו האחראי הבלעדי. ביה"ס יכול להיות שותף ולסייע כפי יכולתו. חשוב שתבינו, ביה"ס לא יהיה זה שיתמודד בעוד כך וכך שנים עם ילדכם. ביה"ס לא יהיה שותף בעוד X שנים ליחסים שיש לכם בבית. ביה"ס של ילדכם הוא אפיזודה קצרה (ובתקווה, גם משמעותית) בחיי הילד ובחייכם.
כמובן שחשוב וצריך ליידע את ביה"ס בכל הנושאים הרלוונטיים אך יחד עם זאת, האחריות צריכה להיות שלכם! 
ישנם הורים רבים שלא יודעים לקרוא ולהבין את האבחון שהם מחזיקים ביד. אם תסמכו על ביה"ס ועל משאביו הדלים, מוריו המתחלפים, מיעוט המורים ביחס לכמות התלמידים וכו', אתם תתאכזבו. לכן, עליכם לקחת חלק משמעותי ולהיות מעורבים פעילים מאוד במה שהילד לומד וכיצד נותנים לו סיוע. 
ביה"ס אינו יכול להיות החלק המשמעותי בעזרה לילדכם. ביה"ס הוא חלק מהעזרה. החלק הנוסף והחשוב ביותר, בעיקר בפן הרגשי וההתנהגותי (פחות בפן הדידקטי), הוא לגמרי שלכם.

אז איך אנחנו, כהורים, יכולים לפעול על מנת לסייע?

• עליכם להשקיע זמן ולהתעמק בלימוד האבחון שנעשה לילדכם ואז תוכלו לפנות לאנשי מקצוע טובים שיתכננו לילדכם אסטרטגיות טובות ללמידה. ינתבו אותו לתחומים שבהם קל לו יותר. כשהמורים ואנשי מקצוע יודעים מה היכולות של הילד (ולשם כך יש להכירו היטב) הם יכולים לאתגר אותו באתגרים המותאמים לו כדי שיחווה חוויות של הצלחה ולא של כישלון. 
• לדבר עם ילדכם. להסביר לו מהי הלקות שיש לו, מה המשמעויות שלה ומה אתם עושים על מנת לסייע ולעזור לו.הסבר שמאוד מסייע ועוזר לילד להבין מה יש לו הוא ההסבר שכמו שיש לילד אחד משקפיים, לחבר אחר יש סכרת נעורים או רגישות ללקטוז וכו', לו יש לקות שלא נראית לעין. היא פנימית ומולדת ואתם עושים הכל לסייע לו.                                                 אולי לחלקכם סעיף זה נשמע טריוויאלי אך הרבה הורים פשוט לא משתפים את ילדם בלקות שיש לו עצמו. ואז, אם אין שיתוף, פתאום דברים קורים מעל ראשו של הילד והוא לא מבין מה קורה. זו הרגשה מאוד קשה ומתסכלת. כאשר תשבו ותדברו איתו, תסבירו ותשתפו אותו במה עומד להיות, הוא ירגיש מאוד משמעותי עבורכם ומאוד בוגר. הוא ירגיש שאתם סומכים עליו (כי אחרת לא הייתם משתפים אותו והדברים שנוגעים אליו היו מתנהלים מעל ראשו). החוויה הזו מעצימה ונוטעת ביטחון.    
• להפחית את הלחץ מצידכם. לחץ וציפיות גבוהות מדי מהילד, שהינם חלק ניכר מחיינו בעידן הנוכחי, פוגעים פגיעה עצומה בילד (אגב, בכל ילד אבל בילדים עם לקויות למידה זה בולט במיוחד). כשיש ציפיות ולחץ שמופעל על הילד ואין לו כלים ויכולת לממש עצמו, נוצרים תסכולים, הביטחון העצמי המועט שיש עלול להתרסק, הילד עצמו יבין שלא מאמינים בו וכמובן, יפסיק להאמין בעצמו.  הילד שלכם יחווה ביקורת על מה שהוא עושה ועל אופן ההתנהלות שלו, מה שיביא לכעסים, מתחים, מאבקי כוח.

קחו לדוגמה, את הכנת שיעורי הבית. "תיק פלילי" עבור ילדים בכלל ועבור ילדים עם לקויות למידה בפרט. הורים רבים תופסים את הילד שלהם כ- "לא שם פס", מתרשל, מתעצל לגבי שיעורי הבית ולכן נוצרים כעסים, צעקות, עונשים והבטחה של פרסים (שוחד...) בנוגע להכנת השיעורים. זו התנהלות שגויה שהורסת גם את הביטחון של הילד וגם את היחסים ביניכם.
ההתייחסות הנכונה צריכה לקחת בחשבון את הילד כדבר ראשון (ולא את השיעורים). באילו תנאים ניתן להקל עליו? מי יכול לסייע לו? לעיתים ילדכם זקוק פשוט לכלים. לדעת איך לגשת לדברים. איך להכין חומר ללמידה. איך לחלק את הזמן שיש כדי להספיק לעמוד במטלות שיש וכדומה.

לסיום –
לא ניתן להעלים את הלקות שיש לילדכם. ניתן לסייע לו ללמוד ולהכיר את מגבלותיו, את יכולותיו ולהעצים אותו מאוד בכל מה שהוא אוהב וטוב בו. שימו לב שאינכם משווים את ילדכם לילדים אחרים (אחים וחברים שלו). במידה ואתם מרגישים בלבול, קושי ביישום, היעדר כלים ליישום בבית או כל קושי אחר, פנו לקבלת הדרכת הורים שבה יסבירו ויתנו לכם כלים משמעותיים שיעזרו לכם לעזור לילדכם. 
להעלים את הלקות לא ניתן אבל בהחלט יש איך להתמודד איתה.
הילד שלכם צריך ללכת לישון בכל יום עם קצת יותר ערך עצמי וביטחון בעצמו, ממה שהיה ביום הקודם. וכאן בדיוק אתם נכנסים לתמונה. 



בהצלחה!